בכל הנוגע ליישוב סכסוכים בעולם העסקים, קיימות מספר שיטות זמינות, שלכל אחת תכונות ויתרונות מובהקים משלה. שתי גישות נפוצות הן הליכי גישור עסקי ובוררות עסקית. בעוד ששניהם שואפים להקל על פתרון סכסוכים, הם שונים במונחים של תהליך, סמכות קבלת החלטות, סודיות, אכיפה משפטית ועוד.
הבנת ההבדלים בין שתי השיטות הללו חיונית לעסקים המחפשים פתרונות יעילים ואפקטיביים. במאמר זה, נעמיק בפערים בין הליכי גישור עסקי לבוררות עסקית, ונבחן את הגדרותיהם, תהליכים, תפקידים של צדדים שלישיים, סמכות קבלת החלטות, סודיות ופרטיות, אכיפה משפטית, יעילות עלות וזמן, אופי הפתרון, וישימותם והתאמתם בתרחישים שונים.
הגדרה ומטרה
הבנה ברורה של ההגדרות והמטרות של הליכי גישור עסקי ובוררות עסקית היא בסיסית בעת בחינת ההבדלים ביניהם. הליך גישור עסקי מתייחס להליך רצוני וסודי שבו מגשר צד שלישי ניטרלי מסייע לצדדים המתדיינים להגיע לפתרון מקובל הדדית. המטרה העיקרית של הגישור היא לקדם תקשורת פתוחה, להקל על משא ומתן, ולטפח גישה שיתופית לפתרון בעיות.
הוא מספק פלטפורמה לצדדים להביע את חששותיהם, לזהות אינטרסים משותפים ולחקור פתרונות יצירתיים שאולי לא יהיו זמינים באמצעות ליטיגציה או בוררות. לעומת זאת, בוררות עסקית היא תהליך רשמי ומובנה יותר ליישוב סכסוכים שבו בורר צד שלישי או פאנל בוררים חסר פניות שומע ראיות וטיעונים משני הצדדים ומקבל החלטה מחייבת.
מטרת הבוררות היא לספק החלטה הניתנת לאכיפה משפטית המונעת את העיכובים והמורכבות הקשורים לליטיגציה מסורתית בבית המשפט. על ידי הבנת ההגדרות והמטרות של הליכי גישור עסקי ובוררות עסקית, עסקים יכולים לקבוע איזו שיטה תואמת את היעדים והדרישות הספציפיות שלהם בפתרון סכסוכים.
תהליך ומבנה
בהליך גישור עסקי, הצדדים המעורבים משתתפים מרצון בהליך משא ומתן קל בסיוע מגשר ניטרלי. המגשר משמש כמדריך, עוזר לצדדים לתקשר בצורה יעילה, לזהות בעיות, לבחון פתרונות פוטנציאליים ולעבוד לקראת תוצאה הסכימה הדדית. התהליך הוא בדרך כלל לא פורמלי, ניתן להתאמה ומתמקד בטיפוח דיאלוג פתוח ושיתוף פעולה.
מצד שני, בוררות עסקית עוקבת אחר מבנה רשמי יותר. הצדדים השנויים במחלוקת מציגים את ענייניהם בפני בורר צד ג' חסר פניות או פאנל בוררים שנבחר על ידי גוף הגישור הגדול בישראל – המכון הישראלי לבוררות עסקית. הבוררים מעריכים בקפידה את הראיות, שומעים טיעונים ובסופו של דבר נותנים החלטה מחייבת ששני הצדדים חייבים לעמוד בה.
הליך הבוררות דומה למיני-משפט, עם כללים פרוצדורליים מוגדרים, הצגת ראיות, חקירת עדים וטיעונים משפטיים. על ידי הבנת התהליך והמבנה של הליכי גישור עסקי ובוררות עסקית, עסקים יכולים לקבוע איזו שיטה תואמת את הצרכים וההעדפות שלהם בפתרון סכסוכים.
תפקידם של צדדים שלישיים
מעורבותם של צדדים שלישיים מהווה הבחנה משמעותית בין הליכי גישור עסקי לבין בוררות עסקית. בהליך גישור עסקי, מגשר צד ג' ניטרלי ממלא תפקיד מכריע בהקלת התקשורת, בניהול התהליך ובסיוע לצדדים להגיע להחלטה מוסכמת הדדית. המגשר אינו כופה החלטה אלא מנחה את הצדדים למציאת בסיס משותף ובחינת פתרונות יצירתיים. תפקידם לטפח סביבה שיתופית, לעודד הקשבה פעילה ולאפשר דיאלוג פורה.
מנגד, בוררות עסקית כרוכה במינוי בורר צד ג' או פאנל בוררים על ידי גוף הגישור הגדול בישראל – המוסד הישראלי לבוררות עסקית. הבוררים פועלים כמקבלי החלטות ויש להם סמכות לתת החלטה מחייבת. תפקידם להעריך ללא משוא פנים את הראיות שהוצגו על ידי שני הצדדים, להחיל חוקים או הוראות חוזיות רלוונטיות ולקבוע החלטה סופית.
בעוד שמתווכים מתמקדים בסיוע לצדדים במציאת פתרון מוסכם, הבוררים נוטלים על עצמם תפקיד שיפוטי יותר בבוררות עסקית. הבנת התפקידים המנוגדים של צדדים שלישיים בהליכי גישור עסקי ובוררות עסקית חיונית עבור עסקים בבחירת השיטה המתאימה ביותר ליישוב המחלוקות ביניהם.
סמכות קבלת החלטות
בהליך גישור עסקי אין למגשר סמכות להטיל החלטה על הצדדים המתדיינים. במקום זאת, המגשר מקל על תהליך המשא ומתן ומעודד את הצדדים להגיע להחלטה מוסכמת הדדית. סמכות קבלת ההחלטות הינה בידי הצדדים המעורבים בלבד. זה מספק להם תחושה גדולה יותר של שליטה ובעלות על התוצאה, שכן הם משתתפים באופן פעיל ביצירת פתרון העונה על הצרכים והאינטרסים הספציפיים שלהם.
לעומת זאת, בבוררות עסקית, סמכות קבלת ההחלטות היא של הבורר או פאנל הבוררים. הבוררים מעריכים באופן אובייקטיבי את הראיות, מקשיב לטיעונים משני הצדדים ומקבל החלטה סופית ומחייבת. החלטה זו מבוססת בדרך כלל על בסיס המקרה, החוקים החלים וכל הוראות חוזיות רלוונטיות. בניגוד לגישור, שבו לצדדים יש אוטונומיה לעצב את התוצאה, הבוררות העסקית מעמידה את הסמכות לקבל החלטה מחייבת בידי הבוררים.
סודיות ופרטיות
סודיות ופרטיות הם גורמים חשובים המבדילים בין הליכי גישור עסקי לבין בוררות עסקית. בהליך גישור עסקי, החיסיון מוערך מאוד ומקודם באופן אקטיבי. הדיונים, המשא ומתן וכל המסמכים המשותפים במהלך הגישור מטופלים בדרך כלל כמידע סודי ומיוחס. זה מבטיח שצדדים יכולים להביע בחופשיות את חששותיהם, לבחון פתרונות פוטנציאליים ולנהל דיאלוג פתוח מבלי לחשוש שהצהרותיהם ישמשו נגדם בהליכים עתידיים.
יתרה מכך, מתווכים מחויבים לכללי סודיות מחמירים ואינם רשאים לחשוף מידע סודי כלשהו לגורמים חיצוניים ללא הסכמת הצדדים המעורבים. מצד שני, בוררות עסקית אינה מציעה את אותה רמת סודיות.
בעוד שהצדדים עשויים להסכים לשמור על סודיות הליכי הבוררות, ההחלטה או הפסק הסופי מפורסם בדרך כלל. המשמעות היא שפרטי המחלוקת, הראיות שהוצגו והחלטת הבורר עלולים להפוך לנגישים לאחרים. עם זאת, חשוב לציין שכללי בוררות ספציפיים או הסכמים חוזיים עשויים לאפשר לצדדים לשמור על סודיות במידה מסוימת.
סיכום
לסיכום, הליכי גישור עסקי ובוררות עסקית הן שתי גישות מובחנות ליישוב סכסוכים בעולם העסקים. הגישור כרוך בתהליך שיתופי הניתן על ידי מגשר צד שלישי, תוך התמקדות בהגעה לפתרון מוסכם. מצד שני, בוררות היא תהליך פורמלי ויריב יותר שבו בורר מקבל החלטה מחייבת לאחר שמיעת טיעונים משני הצדדים.
הגישור ידוע בסודיות ובחוסר רשמיות שלו, בעוד שהבוררות מציעה פתרון מובנה יותר וניתן לאכיפה משפטית. הבחירה בין שתי השיטות תלויה בגורמים כמו אופי המחלוקת, רמת הבקרה הרצויה, שיקולי עלות וצורך בהכרעה סופית ומחייבת. על ידי הבנת ההבדלים בין הליכי גישור עסקי לבוררות עסקית, עסקים יכולים לקבל החלטות מושכלות ולבחור את השיטה המתאימה ביותר להשגת פתרון בנסיבות הספציפיות שלהם.
