מרבית האבות המעוניינים לקחת חלק מהותי בגידול ילדיהם לאחר הגירושין נאלצים להסתפק בהסדרי ראייה מצומצמים. הם הופכים מבחינת הרשויות להורה משני ויכולתם להשפיע על חיי ילדיהם ולכוון אותם הופכת שולית.

המצב האידאלי עם פירוק הנישואין הוא כששני הורים מגיעים ביניהם בהסכמה להסדר הורות התואם את סדרי חייהם והעדפותיהם האישיות. אלא שכאשר נקודת המוצא היא יכולתה של האם לצאת מורווחת מכל הכיוונים אל מול סיכוייו של האב לצאת מופסד מכל הכיוונים, הסיכוי להגיע להסכם הוגן שיאפשר שיתוף פעולה פורה לצורך המשך גידול משותף של הילדים הוא קלוש.

המכשול העיקרי העומד בין האבות הגרושים לבין השיוויון בהורות שאליו הם מייחלים הוא הלובי הפמיניסטי אשר מונע כל שינוי בחוק. לובי זה מתנגד לשיוויון בהורות לאחר הגירושין מסיבות שאינן קשורות לעניין ומתעקש להמשיך ולהחזיק בנו ובילדינו בני ערובה עד שיושגו מטרותיו.