בערך אחת לחודש נרצחת אשה על ידי
בן זוגה. בתקשורת הישראלית כל רצח כזה הוא כותרת גדולה המלווה בתמונות
קשות, ותמיד הטיפול דומה: מעבר לפרטים מעוררי פלצות על הרצח עצמו, הכתב
מדווח אם היו תלונות קודמות בגין אלימות, ומזכיר מקרים אחרים של רציחות
נשים.
ההתייחסות היא כמו לחללי קרבות: התקשורת שלנו הפנימה לחלוטין את הגישה
הפמיניסטית לפיה כל אשה שנרצחת היא עוד קורבן במלחמת השליטה של המין הגברי
במין הנשי.