בואו בנות, נוותר להם
חוק הגירושין הישראלי מפלה אותנו, הנשים, לטובה - ואנחנו רק מפסידות מזה
ליאת רון 16:59 06/03/08

בן משפחה קרוב, איש עסקים מצליח ואב ל-3 תינוקות, שסך הגילאים שלהם נמוך מ-7 שנים, עבר תהליך גירושין מזעזע, עם כל האלמנטים השפלים הנלווים: תלונות שווא במשטרה, צווי הרחקה שבוטלו, ומפגשים טראומטיים עם פקידי סעד חשדניים.

ליוויתי אותו לאורך דרך הייסורים שעבר בתוך מערכת אנטי גברית מקוממת, והבנתי שאם לא נדרוש שינוי חקיקתי, הכרוך בויתור מצידנו על מיני סוכריות ו"אפליות מתקנות" בכל מה שקשור לגידול הילדים וניהול הבית, נמשיך לדבר על פמיניזם ושוויון ונסתפק בחיתולים ומשכורת מינימום.


דוגמא מצוינת היא "חוק חזקת הגיל הרך", חוק ארכאי שנחקק באמצע שנות ה -50', הנותן אוטומטית לאם חזקה על הילדים עד גיל 6. החוק מגדיר במילים מה שמוסכם מראשית האנושות: האישה לילדים ולבית, הגבר לעבודה.

האישה היא זו שיודעת איך מתקתקים תינוקות, ולגבר, שסוגר עסקאות חשובות ומביא כסף הביתה, אין זמן מיותר לשטויות. בגלל החקיקה המיושנת הזו, אותו אב, שילדיו חשובים לו יותר מעצמו, יאלץ להמשיך ולחיות על פי הגחמות של זוגתו לשעבר, יראה אותם כשיתחשק לה, בלי יכולת לכפות עליה את הסדרי הראייה שסוכמו, ימשיך להרגיש שרשויות הרווחה מסתירות פיהוק משועמם כשהוא מספר להם מה היא מעוללת לו, כי "לא יכול להיות שהיא מתנהגת ככה", ויחכה שמערכת המשפט, העמוסה מאוד, תמצא זמן לדון בעניינו, לפני שיתמוטט נפשית וילדיו יורעלו נגדו עד לעצמות.

ניסיונות לשינוי החקיקה בענייני משפחה, החלו ב-97', עם הקמתה של "וועדת רוטלוי" שבחנה את עקרונות היסוד בתחומי הילד והמשפט, ונתנה את חוות דעתה גם בנושא הגירושין.

חברי הוועדה, מנו שמונה סיבות בעד ביטול החוק, למשל, שהוא פוגע בקשר בין האב לילדים, מפריע לבית המשפט לקבל החלטות אמיתיות בהקשר למקרים ספציפיים, ומשאיר את הילדים בחזקת האם גם אחרי גיל שש, כדי לא לטלטל את עולמם שוב, ושלוש סיבות בלבד נגד ביטולו, כמו מניעת מאבקים משפטיים ושוויון בין כלל הילדים להורים גרושים.

דבר לא נעשה עד שהוקמה עוד וועדה, "ועדת שניט", לפני שלוש שנים, שחבריה מצדדים בביטול החזקה האוטומטית של האם, ממליצים על מתן אחריות משותפת על הילדים, ורק במקרים בהם לא יצליחו ההורים להגיע להסכמה על הסדרי המשמורת, יתערב בית המשפט. מסקנותיה אמורות להתפרסם בקרוב. מתי? אלוהים יודע. מאבקים אדירים שמנהלות קואליציות נשים ופמיניסטיות מאחורי הקלעים, מחשש בפגיעה במעמדן המשפטי של הנשים, מעכב אותן, למרות שגם להן ברור שהדינמיקה המשפחתית השתנתה מלפני 50 שנה, ומודל המשפחה הקלאסית לא תמיד תקף.

הגיע הזמן שגם בישראל 2008, כמו במדינות מתקדמות בעולם דוגמת קנדה ושבדיה, יאמצו את מודל המשמורת המשותפת ואת הכנת "תכנית ההורות" שתנוסח על ידי האם והאב במשותף, לטובת הילדים ולהקטנת החיכוך ביניהם. אם יהיה ספק כלשהו לגבי כשירות האם או האב כהורים, הם יעמדו למבחן הורות, מקרים קשים ויוצאי דופן יטופלו באופן מיוחד, ולנשים שידן אינן משגת לשלם לעו"ד ממולח שינהל עבורן את מאבק הגירושין, תעמיד המדינה סיוע משפטי.

אין שום סיבה בעולם להפוך את הילדים לכלי מיקוח פיננסי נגד הגברים. עם כל הכאב והקושי, הגיע הזמן שנשים יוותרו על המשמורת האוטומטית לילדיהן, שהופכת אותן ל"נשים קטנות" מראש, לטובת הליך גירושין שוויוני, ליברלי, המעוגן היטב בחוק שיגן עליהן באופן ישיר, יקל על עומס הטיפול היומיומי ויאפשר להן לצאת לחיים חדשים ולפרנס את עצמן בכבוד.