הלובי הפמיניסטי נלחם למען מטרה ראויה - שיוויון לנשים בכל תחומי החיים. מטרה זו נתמכת ללא סייג על ידי הרוב המכריע של האבות הגרושים המעוניינים לגדל את ילדיהם בצורה שיויונית לאחר הגירושין. אלא שמשום מה, כחלק ממאבקן לשיוויון מתעקשים בארגוני הנשים לשמר את אי השיוויון על ידי התנגדות גורפת ונחרצת לכל שינוי במצב הקיים ובוודאי להורות משותפת שווה לאחר הגירושין.
אם לשפוט על פי נייר העמדה של שדולת הנשים הטיעונים שלהן להתנגדותן נעים סביב שלושה עניינים: חוסר השיוויון בדין האישי ובעיקר סביב עניין הגט והסחטנות הנלוית לו, חוסר השיוויון בגידול הילדים בזמן הנישואין, וטובת הילד.
על כל שלושת הטיעונים האלו התיחסנו בפירוט בפוסט "דע את העובדות " וכאן נתיחס אליהם בקיצור:
- ל פי המספרים שמספקת הנהלת בתי הדין הרבניים מספר המקרים שבהם בעל מסרב לתת גט לאשתו ומספר המקרים שבהם האשה מסרת לקבל גט מבעלה הוא זהה ועומד על כ 200. בשני המקרים מדובר בתופעה שבבסיסה סחטנות ויש למגר אותה על ידי הנהגת נישואין אזרחיים שאותם ניתן יהייה לבטל לבקשתו של אחד הצדדים בלבד ובמקביל, מציאת פתרונות הלכתיים יצירתיים. ארגוני הנשים טוענים שהיקף התופעה גדול יותר אך גם אם מדובר, כפי שהן טוענות, בכמה אלפי מקרים הרי שעדיין מדובר באחוז קטן מסך כל מקרי הגירושין - אחוז שאינו מצדיק החזקת ציבור גדול פי כמה וכמה כבני ערובה עד שתיפתר בעית סירוב הגט.
- אין קשר בין אופן התנהלותם של בני זוג לאחר הגירושין להתנהלותם בזמן הנישואין בדיוק כפי שאין קשר בין התנהלותם כרווקים להתנהלותם כנשואים. מדובר בפאזות חיים שונות לחלוטין שבכל אחת מהן גלומים פוטנציאלים לשינויים חיוביים. גם במצב בו האב היה בזמן הנישואין אחראי בעיקר לפרנסת המשפחה והאם לגידול הילדים, כאשר לאחר הגירושין האב מעוניין לקחת חלק מהותי ואפילו שווה בגידול הילדים מדובר בשינוי חיובי ורצוי גם עבור האב וגם עבור האם, אך בעיקר עבור הילדים.
- בעניין טובת הילד אפשר פשוט לומר שבמצב שבו במרבית המדינות בעולם המערבי כבר עברו או נמצאים בשלבי מעבר להורות משותפת, שלב ההוכחות כבר מאחורינו. היום זה ברור, ומקובל על הרוב המכריע של אנשי המקצוע, שטובת הילד היא להיות עם שני הוריו במידה שווה ככל האפשר ובעיקר לאחר הגירושין כאשר מסד חייו קורס.
לסיכום, המצב הקיים גורם להרס חייהם של עשרות אלפי ילדים להורים גרושים, ומאות אלפי אבות גרושים ובני משפחתם המורחבת. המצב הקיים לא רק שאינו מקדם שיוויון בין נשים וגברים אלא שהוא גורר אוכלוסיה שלמה של נשים אל תהום חסר עתיד של תלות בדמי מזונות ובקצבאות סעד שונות. את בעיות הגט יש לפתור בנקודה שבה הן מתרחשות ולא על ידי אחזקה בציבור האבות וילדיהם כבני ערובה. האופן שבו מתחלקים ההורים בגידול ילדיהם בזמן הגירושין אינו קשור בכלל לאופן החלוקה לאחר הגירושין. טובת הילד היא לגדול עם שני הוריו בעיקר לאחר הגירושין כאשר מסד חייו קורס.
