הצעת חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט 1959-

(תיקון – אי החלת הדין העברי על מי שבחר שלא להשפט לפי הדין

העברי לעניין סעיף 13 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973)

הוספת סעיף 3(ג)	"בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט 1959, אחרי סעיף 3(ב) יבוא
	3 (ג) הוראות סעיף 3 (א) יחולו רק על מי שהוא וההורה השני לילדיו בחרו להשפט לפי הדין הדתי בהתאם לסעיף 13 להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973.

 

דברי הסבר

הלכות, דינים וחוקים רבים נכתבו בנוגע לחבות כלכלת הילדים בידי הוריהם. התפתחות החקיקה והפסיקה בנושא לצד השינויים החברתיים שחלו בשנים האחרונות הביאו לעיוות בכל הקשור לחלוקת הרכוש וכלכלת הילדים בידי הורים לאחר פרידה ולצורך הדחוף בשינוי.

על פי הדין העברי נכסי בני הזוג שנצברו בתקופת הנישואין שייכים לבעל. האישה זכאית לנכסים אותם הביאה מלפני נישואיה ("נכסי מילוג"). כנגד העובדה שנכסי בני הזוג שנצברו בתקופת הנישואין שייכים לבעל, קבע הדין העברי שמזונות האישה והילדים חלים על הבעל. החבות במזונות הילדים הוטלה על הבעל כמעט באופן בלעדי גם לאחר הגירושין בהתאם לנסיבות (גיל הילד, מצבו הבריאותי של הבעל וכו').

בשנת 1973 נחקק חוק יחסי ממון בין בני זוג אשר קבע את עקרון איזון המשאבים בין בני זוג. כלומר, שלאחר הגירושין הרכוש יתחלק בצורה שווה בין הבעל והאישה אלא אם נמצאו נסיבות מיוחדות על ידי בית המשפט לקבוע אחרת.

על פי סעיף 13 לאותו החוק נאמר: "בעניין שחוק זה דן בו ינהג גם בית דין דתי לפי הוראות חוק זה, זולת אם הסכימו בעלי הדין לפני בית הדין להתדיין לפי הדין הדתי". כלומר החוק הוחל הן על בית המשפט האזרחי והן על בית הדין העברי זולת אם שני הצדדים ביקשו להישפט לפי הדין הדתי.

במקביל, לא שונה חוק דיני מזונות התשי"ט 1959 אשר ממשיך להפנות לדין האישי לצורך קביעת המזונות. מצב זה לא רק שיצר אפליה קשה של האב אלא גם מצבים מעוותים כגון הטלת מזונות הגבוהים מהכנסת האב או השארת האב חסר כול למרות שהאם מרוויחה שכר גבוה או בעלת נכסים.

מצב זה נובע כאמור מעירוב בין הדין האזרחי שבא לקבע את עקרון השוויון בין המינים בתחום חלוקת המשאבים הכספיים בין בני הזוג בעת גירושין ובין הדין העברי שהכיר במשאבים הכלכליים של בני הזוג כרכוש הגבר וכמקור ליצור ההכנסה שממנה חויב במזונות הילדים.

על פי תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד הורחבה חבות האב במזונות הילדים עד לגיל 15. ותקנה נוספת משנת תשל"ו הרחיבה את חבות האב במזונות ילדיו עד לגיל 18.

תוצאות השינוי הלא סימטרי:

1. משך זמן חיוב האב במזונות הוגדל פי 4.

2. הרכוש שהיה קודם לכן שייך במלואו של האב והיווה את המקור ליכולתו לשלם מזונות מחולק כעת לשניים מאידך.

3. המצב כיום קשה מנשוא, ועניין חיוב האב לבדו במזונות הינו גזרה שאין ציבור האבות יכול לעמוד בה. כתוצאה, יש כיום כ 100.000 תיקי הוצל"פ נגד כשליש מהאבות הגרושים בגין מזונות ילדים והם נרדפים ונאסרים, ומאבדים את כבודם ואת קניינם.

אנו סבורים שהמצב הקיים כיום לא רק שעומד בניגוד להלכות הצדק והשיוויון של המשפט האזרחי, אלא שהוא אינו משקף את כוונת ההלכה מכיוון שהוא יוצר מצב של גזל ואף עומד בסתירה לדיני היושר.

השינויים הדרושים:

את העיוותים שתוארו ניתן לשנות על ידי נקיטת הצעדים הבאים:

1. לתקן את חוק המזונות, ובהתאם את הלכות הרבנות הראשית, כך שאם יבחרו הצדדים, בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973, להתדיין בעניין הרכוש על פי חוק יחסי ממון הרי שהמזונות שיושתו על האב והאם יהיו שיויוניים יחסיים, על פי חוק המזונות, ובמידה ויבחרו להתדיין על פי הדין העברי יפסקו המזונות על פי ההלכה.

2. לתת אמות מידה אחידות בידי בתי המשפט לענייני משפחה בישראל, שלפיהן ניתן יהיה לחשב במדויק מהי עלות מחייתו של הילד ובאיזה חלק ממנה חייב לשאת כל אחד מההורים. כך לא ימצא ששופטים שונים פוסקים מזונות לפי תפיסות עולם שונות ותופעת הסחיטה המלווה בד"כ לקביעת גובה המזונות (לא תשלם כמה שאני דורשת – לא תראה את הילדים \ לא תדרשי פחות לא תקבלי גט) תעלם.

 

הצעתנו לאמות מידה אחידות לקביעת גובה דמי המזונות

סעיף 3א. לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) קובע:

(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.

 

לצורך ישום החוק הקיים יש לקבוע אמות מידה לחישובם של שלושה משתנים:

1. ההכנסה היחסית של כל הורה – לצורך חישוב נתון זה יש לחשב את גובה ההכנסה הפנויה של כל הורה.

1.1 . הכנסה = כל הכנסה אם מעסק, משכר ומשכורת, משכירות, מריבית ומרכוש, הקצבות לילדים המתקבלות על ידי אותו הורה (למשל קצבת ילדים וכו') והנחות המתקבלות עקב המצב המשפחתי (כמו הנחה בארנונה למשפחה חד הורית וכו') וכל הכנסה אחרת שאינה מהווה מתנה.

1.2. ההכנסה הפנויה = ההכנסה לאחר ניכויי חובה, לאחר ניכוי הוצאות חריגות באופן ספיציפי (למשל חולה לב הנדרש למימון תרופות חריגות שאינן בסל התרופות וכו'), לאחר ניכוי חלקו של ההורה במימון ילדים נוספים מקשר אחר, ולאחר ניכוי עלות מחיה בסיסית השווה לשקל אחד מעל קו העוני.

הערה לצורך חישוב הכנסת הורה ממשכורת:

הכנסת הורה ממשכורת תיקבע על פי השכר אותו מרויח כל הורה בפועל. במידה והורה החליף ביוזמתו את עבודתו בשישה החודשים שקדמו לקביעת המזונות לעבודה בשכר נמוך יותר – ייחושב שכרו על פי השכר שהרויח בעבודתו הקודמת. במידה והורה עובד במשרה חלקית יחושב שכרו על פי השכר שהיה מרויחאילו עבד באותה עבודה במשרה מלאה.במידה והורה אינו עובד שלא כתוצאה מפגיעה בכושר עבודתו או מאבטלה כפויה שנמשכת פחות משישה חודשים, יחושב שכרו על פי השכר שהרויח במשרה שבה עבד לפני הפסקת עבודתו.

1. עלות המחיה של קטין והחלק מתוך עלות זו שיחולק בין ההורים על פי הכנסתם היחסית.

   2.1. עלות המחיה של קטין תקבע לפי הנתונים האובייקטיביים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

   2.2. לצורך קביעת החלק בעלות הקטין שבו יחלקו ההורים בהתאם להכנסתם היחסית יש למיין את סעיפי העלות ולקזז מהם את החלק שבו ממילא נושא כל הורה בזמן שהקטין אצלו:

• דיור – לפי ימי החזקה

  - הוצאה עבור דיור תחשב כהוצאה קבועה ותופחת במלואה מהחישוב החל מהשלב בו ההורה מלין את הילד מעל 20% מהלילות בחישוב שנתי

• החזקת הדיור – לפי ימי החזקה

  - לא כולל מנקה

  - ארנונה תחשב כהוצאה קבועה ותופחת במלואה מהחישוב החל מהשלב בו ההורה מלין את הילד מעל 20% מהלילות בחישוב שנתי

• מזון – לפי ימי אחזקה

• ביגוד והנעלה – לפי ההכנסה היחסית

  - בהנחה שהבגדים עוברים עם הילדים בין הבתים

• חינוך – לפי ההכנסה היחסית

  - פעוטון, גן או בי"ס כולל כל ההוצאות הנלוות

• העשרה - לפי החלטה ספציפית – לפי ההכנסה היחסית

• חברה – לפי החלטה ספציפית – לפי ההכנסה היחסית

• בריאות – לפי החלטה ספציפית – לפי ההכנסה היחסית

במקרים בהם הסדרי הראייה כוללים רק בילוי של אחה"צ ילקחו בחשבון עלויות הביקור.