תקציר:
נוקטים
באלימות, נותנים אמון, נוטשים את הבית, נגררים לפרובוקציות, רצים לרבנות,
מזלזלים בכתובה, מבריחים רכוש, מערבים את הילדים, מתייעצים עם מכרים ורצים
לספר לחבר'ה.
אחוז המתגרשים עולה משנה
לשנה בעולם המערבי. בישראל, אחד מכל שלושה זוגות מתגרש. רק החודש הוכרז
בארה"ב על מיעוט חדש: הנשואים. לראשונה, רוב האמריקאים אינם משתייכים
לסקציית הנשואים. גירושין הם הליך סבוך ומורכב שעלול להיות מכוער, מתיש
וכואב. אין מישהו שלא מכיר חבר או קרוב משפחה שמתגרש, ושומע ממנו סיפורים.
עו"ד אליעזר גריסרו, מבעלי משרד גריסרו את מסורי ומי שמתמחה בייצוג גברים
בסכסוכים בתוך המשפחה, אומר כי "הגבר הישראלי גורם לעצמו נזקים בלתי
הפיכים בהליך הגירושין". לדבריו, "90% מהנזקים נגרמים בשבוע הראשון לאחר
הודעת הפרידה מודעה
שנותן אחד הצדדים". הגורם לנזקים הוא טעויות שעושה הגבר, כתוצאה מחוסר
ידיעה, עצות מוטעות וגם מיתוסים שהגיע הזמן לנפצם. אגב, הציניקנים יאמרו
שהטעות הראשונה והבסיסית של הגבר היא ההחלטה להתחתן... בעזרת עו"ד גריסרו
אספנו 10 טעויות קשות שמרבה לעשות המתגרש הטרי, וכן את העצות כיצד להימנע
מהן. אל תנסו בבית.
1. לא לנקוט באלימות
החוק הישראלי מתייחס לעבירת האלימות בצורה רחבה הרבה יותר מהמשמעות
המילולית שהציבור הרחב מייחס לה. צעקות, גערות ונזק לרכוש נחשבים לפי החוק
לאקטים אלימים, המאפשרים לצד המאוים לפנות למשטרה ולהרחיק את הצד האלים.
כידוע, בין אוהב לאויב מפרידה רק אות אחת, וגברים מעטים מצליחים לשמור על
קור רוח, כשהאישה מודיעה על פרידה או מוסרת להם את כתב התביעה. לדברי עו"ד
גריסרו, כל תגובה מתפרצת - מילולית או פיזית - מצד הגבר עלולה להחמיר את
מצבו ולספק לאישה תירוץ מוצדק להגשת בקשה לצו הרחקה מהבית. במקרה שכזה,
הוא מוסיף, עלול הגבר לבלות בבית המעצר ואף לעיתים להיות מועמד לדין פלילי
- חוויה משפילה וכואבת לכל הדעות. לכשישתחרר, ייאסר עליו בדרך כלל לחזור
לדירה המשותפת, לתקופה של בין 90 יום ועד שנה. בגירושין, כך מסתבר, כמו
בחיים, שמירה על קור רוח היא גישה בריאה ונכונה.
2. לא לתת אמון
אין חיה כזאת "נייטרלי". גישה חברית ושקטה להליך הגירושים היא תמיד הגישה
המועדפת, אך עו"ד גריסרו מזהיר מפני חברותיות-יתר ואמון מוגזם. לעיתים
מציעה האישה לגמור את זה "מהר ובשקט" אצל עו"ד שהיא מכירה. לא אחת עלול
אותו עו"ד "נייטרלי" להיות למעשה פרקליטה של האישה. לדברי גריסרו, הוא
עשוי להחתים את הבעל על מסמכים שינשלו אותו מכל זכויותיו, וחתימתו זו תקבל
את אישורו של השופט הדן בתיק. אחר כך יתקשה מאוד הבעל לטעון כי הוא הוטעה
ע"י האישה, קל וחומר לאחר שאישר באוזני השופט את הסכמתו לכל סעיף וסעיף.
לכן, בטרם תחתמו על הסכם כלשהו, רצוי להתייעץ עם עו"ד נוסף.
3. לא לעזוב את הבית
המציאות מוכיחה, שהגבר הישראלי נוטה לעזוב את הבית מייד לאחר שאשתו מביעה
את רצונה לפתוח בהליכי גירושים, או כשהוא מקבל את התביעה לידו. לדברי עו"ד
גריסרו, זו שגיאה קריטית שאין לעשותה. "ההישארות בדירה המשותפת קשה לשני
הצדדים", הוא אומר, "אך מהווה קלף חשוב בכל הקשור להליכים המתנהלים. הפתגם
כי 'החזקה היא שני שלישים מהחוק' הוא נכון. לשהייה בדירה יש משקל רב
בהתדיינות על עתיד הדירה ועל גובה דמי המזונות והמדור". אך גם מעבר לזה,
הוא אומר, למגורים יחד יש יתרון חשוב נוסף: הם מאפשרים לגלות אינפורמציה
חדשה, מפתיעה ולא ידועה על נכסי האישה, כספים וחשבונות שלה וכדומה.
4. לא להיגרר לפרובוקציות
החיים המשותפים תחת קורת גג אחת, למרות שהסכסוך עם בת הזוג הולך ומחריף,
הם משימה קשה ומתישה. השהייה יחד הופכת לבסיס פורה ליצירת עימותים, שבהם
עלול הגבר לגרום לעצמו נזקים קשים, כמו חשיפת מידע ונקודות תורפה אישיות -
אינפורמציה שתקל על הצד השני ללחוץ עליו ולהכניע אותו במשפט. עו"ד גריסרו
אומר, כי ישנם עורכי דין המעודדים את האישה ליצור פרובוקציות שיגרמו לבעל
לחשוף את האסטרטגיה שלו.
"יש לזכור כי הבית איננו מקום עבודה", הוא מסביר. "מותר לצאת להפסקת
סיגריה יותר מפעם אחת בשעה. אוויר צח במקרים כאלה חוסך הרבה כסף וכאב לב".
לדבריו, במקרים לא מעטים נופלים גברים קורבן למניפולציות קשות וציניות.
הוא יודע לספר מניסיון על מקרים בהם האישה נעמדת מול הגבר וצועקת בקול:
"אל תכה אותי, אל תרביץ לי", מבלי שאיש נוגע בה. כל זאת, כדי שהשכנים
ישמעו ויזמינו משטרה.
כשסוג של מניפולציות מכוערות כאלה חודרות לזירת הסכסוך, אומר גריסרו, יש
להתחיל לשקוד על תיעוד ואסמכתאות. "מומלץ להסתובב עם טייפ מנהלים המוכן
להקלטה בכל רגע, וכן מומלץ להעמיד שני חברים קרובים בכוננות הקפצה על-מנת
שיסורו לדירה וישמשו עדים לפרובוקציות מכוערות אלה של האישה".
5. לא לרוץ לבית הדין הרבני
המיתוס הנפוץ ביותר אולי בנושא הגירושין נוגע למירוץ הסמכויות. כל אדם
יודע לייעץ לאישה למהר לפתוח תיק בבית המשפט לענייני משפחה, ולגבר - בבית
הדין הרבני, אפילו אם האישה היא שיזמה את הפרידה. לדברי גריסרו, הטעות
הרווחת היא לרוץ לבית הדין הרבני בלי עילות נכונות. "הדיינים אינם
מעוניינים להקל על תהליך הגירושין, והיחפזות מיותרת של הגבר עלולה להיות
בעוכריו. לתביעת גירושין, ככל תביעה, דרושות הוכחות, ראיות ועדים וכאשר
אין כאלה, התוצאות עשויות להיות הפוכות מהכוונה המקורית ואף להחמיר את
המצב".
מעטים המתגרשים המודעים לכך שניתן - ולפעמים גם רצוי - לפצל את הליך
הגירושין בין בית הדין לבין בית המשפט למשפחה. כך למשל, ייתכן שמשיקולים
שונים החליטו בני הזוג לרשום את דירתם על שם האישה, בעוד הכסף ממנו נרכשה
הדירה הגיע כולו מעבודת הבעל. במקרה כזה, עדיף לדון בחלוקת הרכוש בבית
המשפט, משום שבית הדין הרבני יכריע בנושא זה תמיד לפי הכתוב בטאבו, והדירה
תעבור כולה לרשות האישה. מעבר לכך, הרבני ידון בסוגיית חלוקת הרכוש רק
לאחר שתוכח עילת הגירושין. כשאין עילה כזו או כאשר האישה מעכבת את מתן
הגט, העניין עשוי להיגרר זמן רב מאוד. בכל מקרה, מומלץ להיוועץ בעו"ד בטרם
פותחים בהליך.
6. לא לזלזל בכתובה
גברים רבים מזלזלים בכתובה ורואים בה נייר חסר ערך, משהו סימלי בלבד. בליל
הנישואין הם רושמים בה סכומים סימליים כמו ח"י מאות אלפי שקלים, במטרה
להוכיח לכולם כמה לארג'ים ואוהבים הם.
מעטים יודעים כי הכתובה היא חוזה לכל דבר - ובית הדין הרבני מתייחס אליה
כאל כזה. גיחוכו המזלזל של הגבר לשמע רצונה של האישה לראות את הכתובה,
עלול להפוך לתדהמה קשה כשבית הדין הרבני יחייב אותו לשלם עשרות אלפי שקלים
(ולעיתים גם יותר) עליהם התחייב ביום הנישואין.
לכן, אומר עו"ד גריסרו, "מומלץ להימנע מלפנות לבית הדין הרבני כשאין עילה
לגירושין, ולפעול בדרכים משפטיות אחרות ועקיפות כדי לגרום לקבלת גט ללא
תשלום כתובה, כמו למשל בהגשת תביעה למכירת הדירה המשותפת".
7. לא להבריח רכוש
אנשי עסקים נוטים לחשוב שאם החברה או העסק רשומים על שמם, לאישה לא מגיע
דבר והם יכולים "לשחק" עם זה. ואז ברגע שמתחילים ההליכים או כשהאישה
מודיעה על פרידה, הם מנסים להעלים רכוש ולהעביר אותו על שם האח והדוד. זו
טעות ותרגילים מעין אלה רק יגרמו אחר כך לנזק. כשהשופט או הדיין רואים
הברחת רכוש, זה גורם רק לרוגז וכעס שלהם. עו"ד גריסרו מציע להיכנס
לריאליזציה כבר מראש, ולהבין שהעסק והשווי שלו אמורים להתחלק, ואין דרך
חוקית להתחמק מכך.
הדבר החכם לעשות, לדבריו, הוא לחתום על הסכם ממון בתחילת הנישואין או
במהלכם, כאשר מצטבר רכוש עסקי, ולקבוע בו שהרכוש של הבעל. הדבר עשוי גם
להגן על האישה בעת קריסת העסק. הבעיה שלא כולם חכמים מספיק כדי לעשות זאת
מראש.
8. לא לערב את הילדים
הורים מעטים יכולים לעמוד מול תחנוני הילדים שתומרנו בצורה מתוחכמת ע"י
ההורה השני. "עירוב הילדים בסכסוך הוא מעשה מכוער ולא משתלם בעליל", אומר
עו"ד גריסרו. הילדים יזכרו לך תמיד את השגיאות והמניפולציות שהפעלת עליהם.
לכן, מומלץ להבליג ולא להעמיק את מעורבותם של הילדים בהליך הגירושין, גם
במחיר של אובדן נקודות בטווח הקצר, שהוא עדיף על הפסד מערכת היחסים ארוכת
הטווח עם הילדים, שלא לדבר על טובת הילד - שעירובו בסכסוך יגרום לו נזקים
קשים. ניתן גם לפנות לפסיכולוג כדי לקבל ייעוץ כיצד לנהוג עם הילדים.
9. לא להקשיב לחברים
מי מאיתנו לא מתייעץ עם חברים ובני משפחה? כל מי שהאח של חברו הטוב עבר
גירושין מחזיק מעצמו מומחה בנושא. ואולם, לדברי גריסרו, סיפורים של קרובי
משפחה, מכרים, חברים ויודעי דבר אחרים עלולים להטעות וגם לגרום נזק רב.
"מי שעבר בעצמו גירושים או הליכים אחרים אינו יודע הכל. כל מקרה - בייחוד
בעניינים של בינו לבינה - הוא שונה וייחודי. לכל משפחה ישנם נתונים
עובדתיים שונים, ולא כל פעולה המתאימה במקרה אחד רצויה במקרה אחר. בשביל
זה יש אנשי מקצוע".
10. לא לרוץ לספר לחבר'ה
כשבני הזוג אינם עוד זוג יונים, הבית הפיזי כבר אינו עוד "בית" חם ואוהב,
אך גברים רבים נוטים לשכוח זאת. אם קיימים חפצים ומסמכים יקרי ערך - הן
רגשית והן כלכלית, עדיף לאחסנם במקום אחר ולא להשאירם בבית, אפילו לא
במקום מחבוא. "לעיתים", מסביר גריסרו, "קיימת נטייה למסמכים ולחפצים הללו
לצוץ פתאום באמצע הדיון בבית המשפט או בבית הדין". מעבר לכך, הוא אומר, גם
חברים משותפים - במתכוון או שלא במתכוון - עלולים לשמש כ"גיס חמישי" ולסכל
את צעדיך המשפטיים ולחשוף את סודותיך הכמוסים ביותר. לכן, רצוי להתקמצן
במתן מידע לסובבים.
* בחלק הבא: 10 השגיאות הנפוצות ביותר שעושה המתגרשת הטרייה.
הדיבר ה-11: לא תצותת
כאשר אחד מבני הזוג חושד שהשני בוגד בו, הוא נוהג לפנות לחוקרים פרטיים
שיבלשו אחר בן הזוג. לעיתים, מתבקש החוקר להתקין מכשירי האזנה בטלפון
שבבית. בית המשפט לענייני משפחה בר"ג קבע באחרונה, בהחלטה תקדימית, כי
הדבר אסור בשל הזכות לפרטיות של בן הזוג.
ר' ובתה ביקשו מבית המשפט צו למניעה הטרדה מאיימת נגד הבעל. באמצעות עו"ד
דנה דרזנין טענה, שבעלה נטש לפני כשנה וחצי, כשהיא והבת נותרו לגור בבית
המשותף. למרות זאת, הוא מגיע מידי פעם לבית כדי לבקר את הילדה. לטענתה,
באחד הימים הגיעה הביתה וגילתה אנשים "המטפלים" בשקע הטלפון. היא פנתה
לחוקר פרטי, שבדק את המצב והודיע לה שהחוטים "טופלו", לצורך האזנת סתר.
לכן, היא הגישה תלונה במשטרה.
הבעל, שיוצג ע"י עו"ד בר-שלטון, הודה ששלח חוקר פרטי כדי לבדוק האם רעייתו
בנפרד מקליטה את השיחות. הוא הכחיש שהתקין מכשיר האזנה. לדבריו, מאחר
שמדובר בדירתו ובקו טלפון עליו הוא משלם, זכותו לעשות בדירה ככל העולה על
רוחו ואין לאסור עליו להיכנס לשם.
השופט פאול שטרק קבע בהחלטתו, כי כאשר מחליט אחד מבני הזוג שעדיף לקיים
משק בית נפרד, "חל שינוי מהותי במערכת היחסים הפנימיים והחיצוניים של בני
הזוג ונוצרת הפרדה של ממש, הממחישה את העובדה כי לבני זוג זכות פרטיות".
לדבריו, "קיים שוני מהותי בציפייה לפרטיות במצב בו בני הזוג מתגוררים ביחד
לעומת לחוד". במצב כזה, "בהיעדר הסכמה אחרת, קמה לכל אחד 'חומת מגן' בביתו
שלו".
"הציפייה לפרטיות היא, שלכל אדם הזכות לפרטיות מלאה כאשר שוהה בביתו. אין
לכל אדם אחר זכות לחדור לבית ולפגוע באותה פרטיות של האחר". לכן, הוא דחה
את טענת הבעל, לפיה הוא רשאי לפקוד את הבית המשותף בכל עת ולעשות בו
כבשלו.
שטרק נמנע מלהכריע אם הבעל התקין האזנה או לא, אך ציין שעצם כניסת החוקר
לבית הוא "מעשה בילוש או התחקות", המהווה פגיעה בפרטיות והטרדה. הבעל,
הוסיף, "לא רואה פסול בהתקנת מכשירי האזנות סתר בדירה המשותפת. ברור, כי
המטרה היחידה למכשיר כזה, היא להאזין לשיחות בקו טלפון שהוא בין הבעלים.
מעשה זה מהווה בילוש אחר המבקשת ופגיעה בפרטיות לפי הגדרת חוק. יודגש,
שאפילו אם הצדדים היו מתגוררים ביחד, אין בכך היתר לאחד מבני הזוג להטמין
מכשירי האזנות סתר כדי להאזין לשיחות חברו".
חידוש נוסף בהחלטה נגע לעובדה, שעד כה כל פסקי הדין שעסקו בחוק למניעת
הטרדה מאיימת, השתמשו בחוק במקביל לחוק למניעת אלימות במשפחה. כלומר, הצו
הוצא למנוע מקרי אלימות ונבחנה מסוכנותו של הצד המטריד. ואולם מהחלטה זו
עולה, שעצם הציפיה לפרטיות הוא המבחן למתן הצו. השופט שטרק הוציא צו האוסר
על הבעל להטריד את האישה ובתם, לבלוש אחריהן, להיכנס לדירה ועוד, מבלי
שבחן את מסוכנותו. הוא התבסס על הנסיבות, שמלמדות שעצם שיגור חוקר פרטי
לדירה מקים יסוד סביר להניח שנעשה מעשה הטרדה, הפוגע בפרטיות האישה (תמ"ש
42493/06).
נועם שרביט
