חזקת הגיל הרך, מעבר להיותה המשענת החוקית לניתוק ילדים מאביהם לאחר הגירושין, היא חזקה גזענית המפלה אבות על רקע מיני
ויש למחוק אותה מספר החוקים באופן מיידי.
אך לכולנו ברור שבהיעדר תחליף לחזקת הגיל הרך תושאר ההחלטה בנושא משמורת הילדים בידיהם של השופטים ומאחר והם ברובם מקובעים בתפיסה הגורסת שתפקידה של האם לגדל את הילדים ותפקידו של האב לפרנס אותם, המצב בפועל לא ישתנה. אלא שאז אי אפשר יהייה להאשים את חזקת הגיל הרך והשופטים יטענו כי בדקו כל עניין לגופו ומצאו שהאם היא ההורה המועדף.
"הצעת חוק ההורות המשותפת השווה" היא למעשה רפורמה בהליך הגירושין האזרחי והיא כוללת לא רק תחליף לחזקת הגיל הרך אלא גם הליך תאום וגישור אשר יוכל להקטין בצורה משמעותית את העימותים בין ההורים עוד לפני שיגיעו למאבק משפטי, כללים להשגת הסכם הורות וקריטריונים שונים לקביעתו בהיעדר הסכמה בין ההורים, וכן מנגנון לאכיפת ביצוע הסכם ההורות כפי שיאושר בסוף התהליך על ידי בית המשפט.
הצעת חוק הורות משותפת שווה התשס"ג 2007
| הגדרות: | 1. | | בחוק זה - |
| | | | "ילד" – מי שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנה; |
| | | | "הורים" – אב ואם ביולוגיים או מאמצים אשר להם האפוטרופסות על הילד על פי חוק הכשרות והאפוטרופסות - 1962. |
| | | | "מתאם" – גורם אשר יוסמך לתאם ולגשר בין ההורים וצדדים נוספים כמפורט בחוק זה. |
| | | | "אחריות הורית" – כלל החובות והסמכויות שיש להורים כלפי ילדיהם לרבות הלנתם, האכלתם, חינוכם, ומימונם. |
| | | | "תכנית הורות" – מסמך המתאר באופן מפורט ומעשי כיצד תחולק האחריות ההורית בין ההורים. |
| | | | "השר" – שר המשפטים. |
| מטרה | 2. | | מטרת החוק היא לקבוע את השיטה שבה תחולק האחריות ההורית בין ההורים לאחר פרידה או גירושין. |
| טובת הילד | 3. | | בכל פעולה או החלטה, בעניינו של ילד, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה. חזקה היא כי טובת הילד ששני הוריו יחלקו באופן שווה באחריות ההורית אלא אם נמצאו סיבות מיוחדות להורות אחרת. חזקה היא כי טובת הילד להמשיך להתגורר באזור שבו גדל בשנה שקדמה לפרידת ההורים אלא אם נמצאו סיבות מיוחדות להורות אחרת. |
| איסור הפליה | 4. | | בכל החלטותיו יצא בית המשפט מנקודת הנחה שההורים הינם שווי יכולות לצורך גידול וטיפוח ילדיהם ולא יפלה בינם על רקע כלשהו לרבות גזע, צבע, מין, נטייה מינית, שפה, דת, השקפה פוליטית או אחרת, מוצא לאומי או אתני, רקע כלכלי או חברתי, ומוגבלות. |
| תיאום וגישור | 5. | א. | הורים המבקשים להפרד או להתגרש או להתאים הסכם קיים לחוק זה יחלו את התהליך בהליך של תיאום וגישור בכל הקשור לחלוקת האחריות ההורית. |
| | | ב. | המתאם ינהל את הליך התיאום והגישור ויפעל למען טובת הילד ולהקטנת החיכוך בין ההורים על פי העקרונות שבסעיפים 2, 3 ו4-. |
| | | ג. | השר יהיה רשאי לקבוע תקנות לגבי היקף התיאום וגישור ותכניו וכן את הקריטריונים הנדרשים למינוי אדם כמתאם. |
| תכנית הורות | 6 | א. | ההורים יכינו, בהנחית המתאם, תוכנית הורות. |
| | | ב. | תכנית ההורות תכתב על מסמך סטנדרטי אשר יכלול את כל הפעולות הכרוכות בגידול ילדים ואת כל מחויבותיהם של ההורים כלפי ילדיהם וכלפי ההורה השני. |
| | | ג. | תוכנית הורות אפשרי שתוגש לאישור בית המשפט כתוכנית אחת מוסכמת או כשתי תוכניות נפרדות בהיעדר הסכמה בין ההורים. |
| תכנית הורות זמנית | | | במידה וההורים מתחילים את הליך התיאום כשהם כבר פרודים יקבע המתאם תוכנית הורות זמנית לצורך הקטנת החיכוך בין ההורים ושמירה על רציפות הקשר של הילדים עם כל אחד מהם. |
| תכנית הורות בהסכמה | 7 | | בית המשפט יאשר תכנית הורות שהוצגה בהסכמת שני ההורים אלא אם מצא סיבות מיוחדות לשנותה. |
| תכנית הורות בהעדר הסכמה | 8 | א. | אם הוגשו לבית המשפט שתי תכניות הורות שונות על ידי כל אחד מההורים, יהייה רשאי בית המשפט להפנות את ההורים להליך גישור נוסף או לקבל את תכנית ההורות המשלבת באופן מהותי יותר את ההורה השני באחריות ההורית. אם ימצאו סיבות מיוחדות יוכל בית המשפט לשלב בין התכניות כראות עיניו ובהתאם לטובת הילד. |
| תוקף תכנית ההורות ותרופות | 9 | | תכנית ההורות כפי שיקבע בית המשפט, תקבל תוקף של הסכם. במקרה של הפרת ההסכם על ידי אחד ההורים, יוכל בית המשפט לקנוס את ההורה המפר או לשלול ממנו זכויות שונות כגון רשיון עיסוק, דרכון, רשיון נהיגה. במקרים חמורים של הפרה מתמשכת יוכל בית המשפט לשנות את תוכנית ההורות או לשלוח את ההורה המפר למאסר. |
| ביטול סעיפים | 10 | | יבוטלו סעיפים 24 ו25- לחוק האפוטרופסות – 1962, וסעיף 3א לחוק המזונות התשי"ט – 1959. |
| תחולה | 11 | | תחולת חוק זה מתאריך ... |
דברי הסבר
בתי המשפט בישראל אמורים לפסוק בענייני משמורת ילדים לפי טובת הילד. ואולם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 , קובע מגבלה על שיקול הדעת של בתי המשפט, לפיה ילדים עד גיל 6 חייבים להימסר להחזקתה של האם, למעט במקרים יוצאי דופן.
מגבלה זו מקבעת את העדיפות שיש לאם על האב כהורה גם לאחר גיל 6 ולמעשה עד הגיעו לבגרות ויכולת החלטה עצמאית. שיטת משפט זו שהייתה נהוגה בעבר במדינות רבות, הוסרה מהחקיקה במדינות המערב, ומן הראוי לעשות כך גם בישראל. מבחינה זו, מפגר החוק הישראלי שנות דור אחר חקיקות מקבילות במדינות כמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ומדינות אירופה המערבית. בעוד שבמדינות אלה מתקיים בשנים האחרונות תהליך עדכון ושיפור חקיקת המשפחה, נותר החוק הישראלי עם תפיסות שהיו מיושנות כבר כשנחקק, בתחילת שנות ה-60 של המאה שעברה.
הקמת בתי המשפט לענייני משפחה לא פתרה בעיות רבות, והם מוצפים בתיקים רבים. יש צורך ברפורמה כוללת בחוק הישראלי והתאמתו למציאות של המאה עשרים ואחת, בכל הקשור לתפיסת המשפחה ולזכויות הילד. הצעת חוק זו נועדה להביא מהפכה בתחום חלוקת האחריות ההורית שלאחר גירושין.
מטרותיה של הצעת חוק זו:
1. לקבע את העיקרון של טובת הילד כעקרון המחייב את בית המשפט.
2. לקבע את הגישה המודרנית לפיה שני ההורים אחראים במידה שווה לדאוג לצורכי הילד, לטיפוחו ולסביבה אוהבת.
3. לקבוע מנגנונים שיפחיתו את החיכוך בין ההורים בכל הנוגע לילד.
4. לקבוע את ההליך שימנע את השימוש בילד אצל אחד ההורים ככלי במסגרת הליך הגירושין.
קבלת הצעת חוק זו תביא לרפורמה אמיתית בהליכי חלוקת האחריות ההורית שלאחר פרידה וגירושין, תיגרום מתן עדיפות לטובת הילד בקבלת ההחלטות הנוגעות אליו, לטיפוח ההורות הן של אבות והן של אמהות ולהקטנת החיכוך בעת פרידה וגירושין בכל הקשור לילדים. תיגרום להפחתת ההתדיינויות המשפטיות במידה ניכרת, ותעמיד את מדינת ישראל ביחד עם שורה של מדינות מתקדמות בתחום ההורות.
