בערך אחת לחודש נרצחת אשה על ידי בן זוגה. בתקשורת הישראלית כל רצח כזה הוא כותרת גדולה המלווה בתמונות קשות, ותמיד הטיפול דומה: מעבר לפרטים מעוררי פלצות על הרצח עצמו, הכתב מדווח אם היו תלונות קודמות בגין אלימות, ומזכיר מקרים אחרים של רציחות נשים.

ההתייחסות היא כמו לחללי קרבות: התקשורת שלנו הפנימה לחלוטין את הגישה הפמיניסטית לפיה כל אשה שנרצחת היא עוד קורבן במלחמת השליטה של המין הגברי במין הנשי.